<h1>צרור הכסף הקצר, דרך ג' שער ב'</h1>
<h2>דף קח.</h2>
בן המצר מסלק לאחר שבא לקנות בצדו ולאחרים שאינם בני המצר, ואיתיה פרק המקבל ור"ם פרק י"ב דשכנים, משום [דברים ו'] ועשית הישר והטוב בעיני ה' (אלקיך).
והיכא שבא הקונה ונמלך עם בן המצר ונתן לו עצה שיקנה לו, בטיל דינא דבר מצרא אא"כ קנו מידו. ואיתיה פרק המקבל. (או) אי נמי שסייע לו באבנים או ש(נ)ראה אותו סותר ובונה. ולא מיחה ור"ם פי"ד דשכנים. וכן בן המצר שנעשה שליח הקרקע על קונה אין מחילה גדולה מזו ר"ם פי"ד דשכנים ואם בן המצר אינו בריא או אינו בעיר או הוא קטן אחר שקנה קנוי. והיכא שהמוכר מכר לזה במאה ולאחרים לא ימכור אלא במאתים, כשיסלק בן המצר לקונה יתן לו מאתים, דאם לו עשה טובת הנאה, לאחר לא יעשה ולא ימכור רק במאתים. ואם קנה שוה מאה במאתים, וטען בן המצר קנוניא עשו ביניהם, נשבע לוקח בנקיטת חפץ, ואיתיה פרק המקבל.
המוכר על תנאי, אין בן המצר מסלקו עד שיתקיים התנאי. והלוקח שבנה או סתר, נותן לו בן המצר מה שהשביח, ויכול לסלקו. והמוכר לשנים, בן המצר מסלקן.
<h2>דף קח:</h2>
וראובן שמשכן שדה משמעון, ואחר כך קנאו ראובן זה, אין בן המצר מסלקו. וכן אם רצון בעל השדה למוכרה לאחר, אין הממשכן מעכב, משום שאין לו דין בן המיצר. ובן המצר המעכב על ראובן שלא ימשכן השדה, פן היום או מחר יקנהו, י"א דמעכב. והראב"ד והרמב"ן [כתבו] דאינו מעכב. וראובן שמכר שדהו לשמעון באלף זוז וזקפן עליו במלוה, אם לא יתן בן המצר האלף אין בו משום דין בן המצר, הרמב"ן. משכנתא אין בה משום בר מצרא לעכב בן המצר. וגם בן המשכונה אינו מעכב למכור לאחר, הרשב"א. ולא מהני משכונה רק כשרצון הלוה למכור לו.
המוכר ליתומים אין בן המיצר מסלקן, דהטוב והישר גבי יתומים. המוכר לאשה אין בו משום בן המצר. ורי"ף בתשובה [כתב] דוקא בשאינה יושבת תחת בעלה משום שאין דרכה לטרוח או בנשואה ויש לה נכסים ידועים אבל של אשה אחרת לא (או) אי נמי כל שעשאן דרך הערמה לא. המוכר לשותפין אין בו דין בן המצר. כגון מי שמכר לשותפו. כן פירש ר"ם. וי"א שהיו שותפים באותה שדה. המוכר משום מס המלך או ליתן לקבורה או למזון האשה והבנות, כל אלו טרודין הם למכור ואין בן המצר מסלקן. וכשיש מחלוקת, שהלוקח אומר כי לאחת מאלו מכרן ובן המצר אומר לא כי, על בן המצר להביא ראיה. וצריך בן המצר להביא ראיה שהוא בן המצר ושאותה שדה שמצרן לזו שאינה גזולה ושהיא מוחזקת לו, ר"ם פי"ב דשכנים.
שכן ות"ח, ת"ח קודם. קרוב, נמי ת"ח קודם. שכן וקרוב, טוב שכן קרוב מאח רחוק. וכל אלו [כאשר] אין אחד מהם בן המצר אלא כולם רחוקים מן הקרקע, אלא כל אחד קודם לחבירו משום הטוב וגו'. ואי קדים חד וזבין לא מפקינן מיניה. דין בן המצר אינו אלא דוקא בשדה, אבל בכל דבר שכותל חוצץ לא, רבינו תם ורבינו מאיר הלוי פרק המקבל. והרשב"א [כתב] דיש [דינא דבר מצרא] אפילו בבתים. וכתב וכן נהגו, כן [כתב] בתשובה.
והיכא שבא המוכר והתרה בבן המצר, אם תרצה בכך קנה ואם לאו הרי אני מוכר, אם לא נתן מעות מי שקנה קנוי. ואם אמר אלך ואטרח, אין שומעין לו, זולתי אם הוא אמוד שיבא מיד. ואין נותנים זמן לבן המצר. כל זה פרק המקבל. יש דברים שהקונה זוכה ולא בן המצר, כגון שהלוקח רוצה לבנות הקרקע ובן המצר לזרוע. וכל הערמה שיעשו לבטל דין בן המצר אינה כלום, דעת המפרשים. מתנה אין בה דינא דבר מצרא, זולתי אם יש בה אחריות, ואיתיה פרק המקבל. והיכא שנודע שכתב מכר ומתנה, אינו מבטל דינא דבר מצרא, הרשב"א. ורב נטרונאי [כתב] אפילו נודע שטר המכר, המתנה מועלת, וכן ראוי לדון כדברי הגאון. והיכא שקבל הנותן אחריות סך ידוע עליו, יתן לו בן המצר כמה שקבל עליו אחריות. והיכא שבן המצר מסלק לקונה ונותן לו דמים, אין לבר מצר אחריות על הקונה. שלא כדעת הר"ם. וכן כל הדינין דמצר אין לו עם המוכר אלא עם הלוקח. והטורף קרקע שקנה הלוקח סמוך לבן המצר, בן המצר מסלקו, ר"ם פי"ג דשכנים. המוכר כל נכסיו לאחר, אין בן המצר מסלקו. ואם אמר בן המצר אני אקנה כל הנכסים, אין שומעין לו. והמוכר לבעלים הראשונים, שמתחלה כשקנאו היה מאלו שבאים לקנות עתה, אין בו דין בן המצר. והקונה מן הגוי אין בו דין בן המצר, דארי הבריח לו. והמוכר לגוי אין בו דין בן המצר, דאינו בכלל ועשית הישר והטוב, אבל משמתין אותו המוכר עד שיקבל עליו כל אונס שיבוא מחמת הגוי. וקודם שיקבל, אם בא שום אונס אינו מחוייב המוכר, הראב"ד. והשוכר את השדה, אין בן המצר מסלקו. והשוכר את השדה אין לו דין בן המצר שיסלק הוא ללוקח.
וכשיש מצרנים הרבה, כולם זוכים לפי חלקו כל אחד, ואם קדם אחד מהם וקנה מקחו מקח. וכל דבר שבא הפסד למוכר, אין בן המצר מעכב משום מצרנות במכירתו. וכשהלוקח נותן מעות, מעות קנייתו שרויין, ובן המצר קשורים כלומר שהם לו כפקדון, אין בו דין בן המצר שלא יהנה מהם. כשיש שדה לראובן, ולוי יש לו בו אילן, אין זה נקרא בן המצר. קטן שהוא בן המצר, אם רואים ב"ד שהוא זכות לסלק הלוקח מסלקין אותו. הבעל יש לו זכות בנכסי אשתו. ואם האשה בת המצר, מסולק לוקח. ומחילת האשה לא מעלה ללוקח.
